ואדי רם – אם יש גן עדן הוא כנראה שם!!!

ואדי רם נמצא כ-50 דקות נסיעה צפונית מזרחית לאילת (60 ק”מ), מדובר בנסיעה יחסית קצרה אך הנוף משתנה באופן דרמתי.

כבר באמצע הדרך כשהנוף של אבני הגרניט משתנה לאבן חול והפסגות הולכות והופכות לגבוהות יותר אנחנו מתחילים להבין שמדובר במדבר שונה ממה שאנחנו מכירים מהארץ, אנו מדברים על מצוקי בדד שמתנשאים לגובה של 1754 מטר (פסגתו של ג’אבל רם, הפסגה השנייה בגובה בירדן).

לורנס איש ערב מתאר במסעותיו את וואדי רם “רכבנו אל ראם, מקור המים הצפוני של בני עטיה, מקום שהלהיב את דמיוני, כיוון שאפילו החויטאת (שבט בדואי המתגורר באזור) הלא רגשניים תיארו את המקום כיפהפה”.

ידוע כי לורנס עבר שם והתרשם עמוקות מהנוף הפראי, מצוקי החול וממישורי החול האינסופיים בוואדי רם. מיד כשנכנסים לוואדי, ליד מרכז המבקרים ניתן לראות ממזרח את 7 עמודי החוכמה, הר שקיבל את שמו לאחר שלורנס איש ערב נכנס בשיירת הגמלים הביט מזרחה וראה את ההר שמרכיבים אותו מעין שבעה עמודים (צריך קצת להתאמץ כדי לספור 7 (תמונה 1)).

תמונה 1: “שבעת עמודי החכמה” בכניסה לאזור ואדי ראם

ואדי רם נבחר כמקום בו בחרו לצלם את הסרט על לורנס איש ערב ומאוחר יותר את הסרט “להציל את מארק וויטני” שמתאר משלחת למאדים, הנוף כל כך מיוחד שלעטים נדמה לך שאתה אכן מטייל על כוכב אחר.

אירוח ולינה בוואדי רם

בוואדי רם כאמור מתגוררים בדואים בני שבט החויטאת. הכפר עצמו מאוד מוזנח אך יש בו תיירות לאורך כל השנה למעט בתקופת הקיץ החמה. בכפר עצמו ניתן למצוא חדרים או אהלים ללינה עם ארוחת ערב+ ארוחת בוקר בסיסית. ברחבי המדבר מחוץ לכפר יש לא מעט אוהלי אירוח המיועדים לארח קבוצות ויחידים, האוהלים מציעים לרוב מיקום קסום בלב המדבר, אוהל חדר אוכל מרכזי ואוהלי לינה קטנים יותר. מאהלים אלו מצוידים היטב רובם יקרים ויש אף יקרים מאוד…

מה ניתן לעשות בוואדי רם?

בואדי רם יש מגוון פעילויות לכל סוג מטייל (הרפתקני, רגוע וחובב שלוה) ולכל כיס עם משלחות טיפוס לואדי רם. טיולי גיפים של שעות וימים, טיולי גמלים, טיולי טיפוס וגלישה למשפחות אתגריות ועד מסלולי טיפוס למקצוענים בלבד.

עוד על טיפוס הרים בישראל.

טיולי יום – ניתן לטפס לפסגות עם רמת אתגר נמוכה יחסית במסגרת משפחתית ובערב ליהנות מהאווירה והנוחות של מאהל טוב עם אוכל (ואפילו יין) טוב (פסגת סאוואביט המערבית, הקשת של ג’אבל בורדה, קניון ראקבת, קניון האיגליחט, קניון ז’ארנוק אל דאבר ועוד ועוד).

חשוב לציין שסימון השבילים המקומי הוא רוגו’מים (גלי אבנים לסימון), אך לבדואים שבנו אותם יש את ההיגיון שלהם ולעיטים ממש קשה לעקוב אחר הסימון שלהם, ולכן מומלץ לקחת מדריך מקומי, בחלק מהמקומות המעבר דורש גלישה (סנפלינג).

מסלולים בדואים (מסלולי טיפוס קלים טכנית) – בוואדי רם יש המון פסגות ולחלק גדול מהם יש מסלולים בדואים, מסלול בדואי זה כינוי למסלולים שמורכבים מהליכה, הליכה עם שיפועים בדרגות משתנות (scrambling) ולעיטים יש צעדי טיפוס בדרגת קושי בינוני.

התמצאות במסלולים אלו היא מסובכת מאוד וללא היכרות מוקדמת הסיכוי סיכוי טוב, שתלכו בהם לאיבוד.

למסלולים אלו יש היסטוריה מכובדת וידוע שכבר לפני אלפי שנים טיפסו בנתיבים אלו ציידים שהתחקו אחר יעלים שהסתובבו בחלקו העליון של ג’אבל רם (תמונה 2).

עד היום נותנים כבוד גדול לבדואי שהצליח לצוד יעל – על אחת כמה וכמה 5 יעלים זכרים! מארחנו הצליח יפה בשנה החולפת (אנחנו קצת הרסנו לו את הגאווה עם המנטאליות המערבית שלנו).

בוואדי רם יש מספר מסלולים בדואים מפורסמים שכולם עולים מהצד המערבי של ג’אבל רם:

טמודיק – מסלול בדואי קלאסי שעולה באחד הערוצים הגדולים החוצים את ג’אבל רם ממערב למזרח ודי מהר הדרך יוצאת מהסדק ועולה על מדף סלע שלוקח אותנו למעין מערה שבה מופיע כתובת מהתקופה הטמודית (המאה ה-8 לפנ”ס), משם הדרך מסתבכת ועוברת דרך מקטעים די תלולים עד שמגיעה לפסגה של ג’אבל רם.

שיי’ח חמדאן– בנובמבר 1952 הוביל שיי’ח חמדאן, בדואי מקומי 2 מטיילים אנגלים לפסגת גאבל רם דרך המסלול הזה שמאז נקרה על שמו, הבן שלו חמאד חמדאן ידוע בתור אחד הבדואים היחידים שטיפס מסלולים בדואים בשביל ההנאה ולא בשביל צייד.

המסלול מתחיל באותה נקודה שבה מתחיל המסלול של הטמודיק אך די מהר המסלול עולה צפונה בערוץ שהופך ברור יותר ככל שמתקדמים  ועולה בסדק שמכונה The great siq שחוצה את ג’אבל רם ממזרח למערב, חלק גדול מהעליה נעשית על מדרגת סלע שלוקחת אותנו עד לחלק העליון של ג’אבל רם ומשם יש למצוא את הדרך לפסגה.

סאבח – מסלול בדואי המאתגר מבין השלושה, גם הוא מתחיל היכן שמתחיל הטמודיק אך די בהתחלה עולה יותר דרומה ובדרך יש ממש קטעי טיפוס הדורשים ציוד טיפוס ואבטחה.

שלושת המסלולים יורדים במסלול המכונה Hamad route. מהפסגה ממש לא קל למצוא את הדרך והיא חמקמקה מאוד, לאחר כשעה וחצי של ירידה מגיעים למעין מחבוא (מטאמיר) שבו יש מזרונים וקצת ציוד שהבדואים המקומיים (וגם אנחנו) השאירו כדי לחסוך משקל בעליה.

משם המסלול ממשיך להיות חמקמק ומגיע למספר גלישות עד שהוא חוזר לסדק שמכונה The great siq ומשם הדרך יחסית ברורה ויש מספר גלישות שהארוכה ביניהם אינה עולה על 50 מטר.

יש עוד מספר מסלולים שעולים לפסגת ג’אבל רם אך לא נמנה אותם פה, רק נאמר שכולם מאוד יפים ובחלקם יש מקטעי טיפוס הדורשים ציוד טיפוס (רג’ים אסף, אלתאלמיה ועוד’).

תמונה 3: ירידה ב-Hamad route , הירידה ה”מסודרת” והמהירה ביותר מההר.

גאבל אום עישרין

בידאן מאג’נון– כשמגיעים לפסגת ג’אבל רם רואים ממזרח פסגה תמירה ותלולה שנראית יותר גבוה ויותר מאתגרת לטיפוס. זוהי פסגתו של ג’אבל אום עישרין. היא אכן יותר תלולה ומאתגרת לטיפוס, אם כי היא נמוכה ב-2 מטרים מפסגת גאבל רם.

ידוע על מטפס צרפתי שחיפש תקופה ארוכה מסלול בדואי שמגיע לפסגת ג’אבל אום עישרין ובסוף בעזרת בדואי מקומי מצאו נתיב טיפוס שאכן מאתגר יותר מרוב המסלולים הבדואים ובו מקטע טיפוס של כ-70 מטר עם צעדים ברמת קושי 5.

אין ספק שזה מסלול מדהים ביופיו, הוא עולה בצד הדרום מערבי של ג’אבל אום עישרין, במעין דרדרת ואז הדרך מסתבכת ומתפתלת לה בין הליכה לטיפוס.

המדרגות הנבטיות – מסלול יפיפה שעולה מצפון לג’אבל אום עישרין (לג’אבל חאג’אג) ובדרך נפגוש מדרגות חצובות בסלע מהתקופה הנבטית. המסלול חוצה את ג’אבל חזאלי ממזח למערב ונחשב לאחד המסלולים המרשימים באזור.

גאבל חזאלי

כשנוסעים דרומה מהכפר רם רואים מעין פסגה גדולה ושולחנית שנראית קצת פחות גבוה מג’אבל ראם וג’אבל אום עישרין, זוהי פסגתו של ג’אבל חזאלי, יש 2 מסלולים בדואים מפורסמות על פסגה זו:

הדרך של סבאח- דרך שעולה במעין קניון בצד המערבי של ג’אבל חזאלי, מחלקה העליון ניתן לרדת לכיוון הקניון המפורסם של ג’אבל חזאלי הכולל הרבה מפלים (תמיד התבלבלתי בספירה…כ-17?) שהגבוה ביניהם כ 40 מטר. יפה לעלות עם שקיעה לפסגתו השטוחה של ג’אבל חזאלי ולזכות בתצפית על הכפר ראם, ג’אבל ראם וג’אבל אום עישרין מצפון.

גאבל בורדה

מסלול בדואי שעולה לקשת טבעית מפתיעה, הדרך לא קשה ומעניינת.

טיפוס צוקים בואדי רם עם משלחות טיפוס לואדי רם

בשנת 84 הגיעה משלחת טיפוס לואדי רם  של מטפסים בריטים שהוזמנה ע”י משרד התיירות הירדני כאורחי כבוד של המלך במטרה לבדוק אופציה להפוך את וואדי רם לאתר תיירות אתגרי בינלאומי, המשלחת פתחה מסלולי טיפוס רבים שחלקם הפך לקלאסיקות טיפוס, בהמשך הגיעו מטפסים מכל רחבי העולם ופתחו מסלולי טיפוס רבים וקשים.

היום הואדי הוא אתר שמוך אליו את המטפסים הטובים ביותר בעולם, ידוע כאתר “קשוח” שיש בו מרווח טעות קטן. הניווט מורכב, טיב הסלע ככה ככה…, המסלולים תלולים וארוכים וצריך לדעת היטב מתי לעצור ולהסתובב.

אתר זה הוא יחסית נגיש לנו הישראלים אז המקום הפך מאוד מבוקש למטפסים ישראלים. גאווה קטנה היא שישראלים פתחו כמה מהמסלולים הקשים באתר. האחרון והקשה ביותר הוא “Sultan Al mujahidin”. 580 מטר תלולים ואנכיים, עם אחיזות זעירות (פחות מחצי פרק של אצבע!).

המסלול עולה בצד המזרחי של ג’אבל ראם וזכה לסיקור באחד ממגאזיני הטיפוס המפורסמים , המסלול נפתח ע”י אלעד עומר ואליאב ניסן ונקרא, יש לציין שעדיין אף ישראלי לא הצליח לטפס אותו.

אולי יעניין אתכם לקרוא על – טיול לקילימנג’רו

תמונה 5: מדלן סורקין מנסה לפצח את הקטע הבלתי עביר של מקטע 4 ב-Sultan al-Mujahidin וכמעט מצליחה… בתמונה מוקטנת טוואי המסלול במרכז הקיר הגדול ביתר בואדי.

פסגת ג’אבל רם (צולם מפסגת אום עישרין)

אולי יעניין אתכם לקרוא על מסלול טיול ואדי פייד.